עברית  |  English  |  
 




 











תחנת באכמץ' מאת ישראל יהושע זינגר  בתרגום עברי  של ש.במברגר וה. לוי  מתארח כאן כמחווה של הוקרה לסופר יידי נערץ בדורו שזכור אולי היום עקב יצירותיו המונומנטליות האחים אשכנזי ו משפחת קרנובססקי וכמו כן הרומן והדרמה יאשא קאלב. האפיזודה הביוגרפית המובאת כאן מתרחשת בזמן פלישת פולין לקייב במה שכונה "מבצע קייב מאי 1920" - מהלך שהיווה ראש חץ בנסיון מצד מנהיגה החדש של פולין, יוסף פילסודסקי, בשיתוף כוחות לאומניים אוקראינים, לחלץ את מרכז ומערב אוקראינה מהשלטון הסובייטי. מזווית עינו של אחד מבין האלפים שנמלטו אז מקייב במהומה מספר לנו זינגר, במיומנות הבלעדית והייחודית שלו, על חוויותיו, כיהודי נודד ובודד, במסע.
 לקריאת הסיפור












האוצר מזנזיבר  מה קורה כאשר כוונותיה הטובות של הגיבורה וכוונותיו הטובות של בן זוגה לפתע נפגשות? מפץ. וזה כמובן לא הכל בתסריט סיטקום טלוויזיוני שנון על ארבע נפשות פועלות, כלבה ותיבה יפהפיה מזנזיבר.  קומדיה עירונית שמתרחשת במאה העשרים. (אורך 60 דקות).

לחץ לקריאת קטע מתוך המחזה


 





   אלקטרה – אוריפידס


תרגום (מאנגלית) ועיבוד: ולרי ארנון
איורים: יוחנן ארנון 
 
 


איור העטיפה: יוחנן ארנון, עיצוב העטיפה: טוני ארנון


 
נקמת דם כדרך חיים
 
הנחת היסוד של המחזה "אלקטרה" של אוריפידס היא: הריגה לשם נקמה אינה בהכרח מעשה גבורה. נקמת דם עלולה אף להסתיים באבדון עבור אלה שידיהם מגואלות בדם הנקמה.
עלילת המחזה מבוססת על אותה פרשה נודעת של רצח-אם שלה נדרשו במחזותיהם אסכלוס, סופוקלס ואחרים. אולם בניגוד לגישתו של סופוקלס, למשל, המדגישה את ייסורי המצפון ההרואיים של גיבוריו המלכותיים, אוריפדס עוסק בבני-תמותה רגילים. לדברי סופוקלס עצמו, המצוטט ב"פואטיקה" לאריסטו, "אני מצייר בני אדם כפי שיאה להם להיות, בעוד אוריפדס  מצייר אותם כמות שהם".  אצל אוריפדס, איפוא,  אין בני המלוכה זוכים להתייחסות של יראה, כבוד והערצה. נהפוך הוא: במקום להאדיר את מידותיהם ולהפכם לעל-אנושיים, מגמדם אוריפידס ביחס לאסונות שהם מחוללים. אך למרות זאת, הדרמה נותרת בעינה. אדרבה, היא נעשית מרגשת ונוקבת יותר שכן אנחנו, הצופים, מכירים את חולשותינו האנושיות מקרוב, בעוד שמכאוביהם וייסוריהם של בני מלכים רחוקים ונשגבים מאתנו.
אם כן, השוני המשמעותי בטיפולו של אוריפידס בנושא מתבטא בעיקר בציור אופיין של הדמויות הפועלות.
 
עד לאחרונה נתפס המחזה "אלקטרה" של אוריפידס כמעין תעלומה משום שאין הוא עולה בקנה אחד עם הדיעה המקובלת על אופים ההרואי של גיבורי הדרמה היוונית. נוכח אותה "תעלומה" הגעתי אני לעיבוד הזה דווקא מהטקסט עצמו -- בעיקר מקריאת תרגום אנגלי אמין. תפיסתי זו מתבססת כמו כן על מה שעלה בידי ללמוד על אוריפידס האדם בעתו. עד כמה שידוע, אוריפידס בימי חייו היה פחות נערץ בעיני הציבור מכפי שהיו בני זמנו אסכלוס וסופוקלס. אך למרבה הפלא, בין כל המחזות ששרדו בידינו מאז, דווקא מספר מחזותיו עולה על מספר מחזותיהם. אולי מעידה עובדה זו על כך שהמסר האוניברסלי הגלום ביצירותיו רב מאשר ביצירותיהם. יתכן שהוא מייצג דעת מיעוט שאינה מצליחה להגיע לידי ביטוי בזמן אמת. אוריפידס דגל בחופש-הדעת בעידן של שמרנות דתית, והיה איש-שלום בעת מלחמה המלחמה הפלפונזית, שלא היתה שונה בהרבה מהמלחמה הממושכת שאנו, בישראל, חיים בימינו.
נדמה לי שעיבוד זה של "אלקטרה" יכול להוות בסיס להצגה ישראלית אולי למחזמר ואם יוצג גם בעברית וגם בערבית, מה טוב. ולרי ארנון , דצמבר 2008

 
  "ממרחק אלפי שנים מפציע אלינו המחזה אלקטרה של אוריפידס והנהו דמוי-חנוך-לויני של ימינו בהיותו רצוף הַגְחָכָה של דמויות נשגבות וניפוץ סיסמאות מנופחות. ולמי תודה למי ברכה על כל זאת? לעיבודה המרענן של  ולרי ארנון."
יעל מדיני, סופרת ומבקרת ספרותית


“קראתי בעניין רב את העיבוד המקורי מאד של ולרי ארנון למחזה אלקטרה של אוריפידס. התרשמתי מהגישה החדשנית והמאד מיוחדת. בהצלחה!”

שושנה שני-לביא, שחקנית

לחץ לקריאת קטעים מתוך המחזה



זיקתה של ארנון לתיאטרון מצאה ביטוי בין היתר במלאכת תרגום לאנגלית של מחזות ישראליים, תוך שיתוף פעולה הדוק עם מחבריהם.
על תרגומים אלה נמנים "הכלה וצייד הפרפרים" ו"אדי קינג" לנסים אלוני, "יענטל" ליעקב שבתאי וחנן שניר, "איש חסיד היה" לדן אלמגור ו"אורזי המזוודות" לחנוך לוין.



 

"אדי קינג" ו"הכלה וצייד הפרפרים" לנסים אלוני. ראו בENGLISH-     

 

רישומיו של יוסל ברגנר לחוברת "THE BRIDE AND THE BUTTERFLY HUNTER" ,
גרסה טלוויזיונית למחזה שהופקה ע"י רשות השידור הישראלי, בימוי – רם לוי.







איש חסיד היה" דן אלמגור
 

"ההצגה המוזיקלית איש חסיד היה  הוצגה בשנות השבעים בניו יורק ובמקומות אחרים בחו"ל, בגרסה אנגלית בשם ONLY FOOLS ARE SAD, בתרגומם של ולרי ארנון ושמעון וינצלברג. ההצגה המקורית, שהועלתה לראשונה על קרשי תיאטרון "בימות" ביום 16 באוקטובר, נערכה ונכתבה בידי דן אלמגור ובוימה בידי יוסי יזרעאלי. התפאורה: דני קרוון. עיבודים מוסיקליים: יוחנן זראי. מערכת מיעצת: הרב שמואל הכהן-אבידור, יואב אלשטיין, שמואל ניצן, מאיר נוי. השחקנים: בתיה ברק, דבורה דותן, חנה רוט, לוליק, דני ליטני, שלמה ניצן.
המפיק: יעקב אגמון.  

 

ולרי ארנון   val29@netvision.net.il  

לייבסיטי - בניית אתרים